למה, איך, ומי בכלל

דפוק אותם הוא כלי צרכני חינמי: בוחרים חברה, ממלאים שם, ת״ז וכתובת, ומקבלים מכתב דרישה רשמי לשלוח את כל החשבונות וההודעות בדואר ישראל בלבד — יחד עם הודעת סירוב לדיוור. הבדיחה נשארת באתר; המכתב עצמו רציני לגמרי.

• המכתב נבנה כולו בדפדפן. שם, ת״ז וכתובת לא נשלחים לשרת שלנו ולא נשמרים אצלנו.
• המייל לחברה יוצא מתיבת הדואר שלכם, לא מאיתנו — כך הוא גם תקף יותר וגם פרטי יותר.
• ״לזכור את הפרטים״ שומר אותם רק בדפדפן שלכם, ורק אם סימנתם. אפשר למחוק בלחיצה.
• עד שתסגרו את הלשונית, העבודה נשמרת בה (כדי שרענון או ״חזרה״ לא ימחקו הכול).
• כדי להציע מכתב התראה שנייה במועד, הדפדפן זוכר אילו חברות סימנתם כ״נשלח״ ומתי — בלי שם, ת״ז או כתובת.
• מה שמגיע לשרת: רק מספר המכתבים שהופקו, בלי שום פרט מזהה. קישורי השיתוף נקיים — בלי מזהים ובלי מעקב.

• תקשורת: תנאי רישיונות משרד התקשורת מאפשרים למנוי לבחור משלוח חשבון בדואר ולשנות בכל עת.
• בנקים וכרטיסי אשראי: הוראת ניהול בנקאי תקין 420 (משלוח הודעות בתקשורת).
• ביטוח ופנסיה: חוזר רשות שוק ההון בעניין דוח שנתי ורבעוני — הזכות לשנות את אופן הקבלה.
• חברת החשמל: אמת מידה 22(ב) לכללי משק החשמל.
• דיוור: הודעת סירוב לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים).
• קודי אימות, התרעות אבטחה ותזכורות רפואיות מוחרגים במפורש — לא רוצים שתפספסו משהו חשוב.

ברשימה 393 גופים. לכ-387 מהם אספנו ערוץ פנייה בכתב; 142 אומתו ישירות באתר הרשמי של הגוף, והשאר מסומנים ״כדאי לוודא״ עם קישור למקור. אין לאף חברה API לצרכנים — רק מייל, טופס, דואר או פקס. מצאתם כתובת שגויה? כתבו לנו.

השירות ניתן כמות שהוא (AS IS) ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הנוסח מבוסס על זכויות צרכניות כלליות; לבירור מקרה ספציפי מומלץ להתייעץ עם עורך דין.

אין לנו קשר לאף אחת מהחברות המוזכרות. שמות החברות מוזכרים לצורך זיהוי בלבד, בלי לוגואים.

הזווית: שנים החברות דחפו את כולנו ל״חשבונית דיגיטלית״ — ומבוגרים רבים נשארו בחוץ. וכשחברה כבר לא שולחת לכם SMS, כל SMS ״ממנה״ הוא כנראה הונאה.